החלטה בתיק בש"פ 7611-10

           לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ד' מגד) בב"ש 33040-05-10 מיום 17.10.2010, במסגרתה הורה בית המשפט המחוזי על שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

העובדות על פי כתב האישום

1.             על פי המתואר בכתב האישום, ביום 16.4.2010 גמלה בליבו של המשיב החלטה להצית טרקטורים השייכים למינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) אשר חנו בשטח אדמת "אל-עראקיב", אשר ביחס לשאלת הבעלות עליה נתגלע סכסוך בין משפחתו של המשיב לבין המינהל (להלן: הסכסוך). בהמשך אותו יום נסע המשיב יחד עם שני קטינים מבני משפחתו ועם בן משפחה נוסף לאטליז ברהט, שם נטל המשיב ללא הסכמת הבעלים חומרים שונים, לרבות מיכל כלור, לצורך ייצור בקבוקי תבערה. בהמשך רכש בחנות סמוכה מוצרי מזון וכן מספר בקבוקי סודה העשויים זכוכית, על מנת לייצר מהם בקבוקי תבערה שישמשו אותו בשריפת הטרקטורים. המשיב הגיע יחד עם הקטינים ובני משפחה נוספים שהצטרפו אליהם לתחנת דלק, שם מילא את מיכל הכלור האמור בחומר דליק מסוג בנזין. בהגיעו לאוהל המחאה שניצב על אדמת "אל-עראקיב" פגש המשיב בני משפחה נוספים והביע בפניהם את רצונו לשרוף את הטרקטורים. בתגובה הפצירו בו בני משפחתו שלא לעשות כן וביטאו כעסם על כוונותיו. לנוכח בקשתם החליט המשיב להשליך בקבוקי תבערה לעבר כביש מספר 40, בסמוך ליישובים להבים ורהט. לפיכך קשר המשיב קשר עם שלושה קטינים מבני משפחתו (להלן: השותפים), במסגרתו הוסכם כי המשיב ואחד השותפים ישליכו את בקבוקי התבערה ואילו שני שותפים אחרים ישמשו תצפיתנים. המשיב הכין את בקבוקי התבערה והגיע יחד עם השותפים לגבעה הסמוכה לנקודת הקילומטר ה-197 בכביש מספר 40. סמוך לחצות הצית המשיב שלושה בקבוקים והשליכם לכביש ואילו אחד השותפים הצית בקבוק אחד והשליכו, כל זאת בכוונה לגרום למותם של הנוסעים או לסכנם. אותה שעה חלפו בכביש מספר כלי רכב, אך בנס לא נפגעו יושביהם מבקבוקי התבערה.

2.             בגין המעשים האמורים יוחסו למשיב עבירות של ניסיון לרצח [לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)]; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין); ייצור נשק (לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין); הובלת נשק (לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין); ניסיון הצתה (לפי סעיף 448 סיפא ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין); קשר לפשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין) וגניבה (לפי סעיף 384 לחוק העונשין).

ההליכים בבית המשפט המחוזי

3.             במקביל להגשת כתב האישום ביקשה העוררת מבית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו מיום 4.7.2010 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת ט' חיימוביץ) כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב וכי בחירת העוררת להאשימו בעבירה של ניסיון לרצח, שהינה בחירה יוצאת דופן, אינה משנה את העובדות הרלוונטיות שעל פיהן נקבעת מסוכנותו. בית המשפט אף עמד על חומרת העבירות המיוחסות למשיב ועל העובדה כי הוא היה יוזם הקשר והוא שעודד את הקטינים להצטרף אליו. יחד עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי היות שמדובר באדם צעיר וללא עבר פלילי, יש לבחון חלופה בעניינו. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

4.             בתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 19.7.2010 התרשם שירות המבחן מן המשיב כאדם בעל יכולות קוגניטיביות ומילוליות תקינות, שהציג את הדברים באופן מגמתי וחד מימדי, התקשה להתייחס לחלקים מכשילים בדפוסי התנהגותו ושלל בעייתיות כלשהי וכן נזקקות למסגרת טיפולית. שירות המבחן התרשם כי נשקפת ממנו רמת סיכון להישנות התנהגות עבריינית. בהמשך שלל שירות המבחן שחרור לחלופת מעצר בבית אביו ובפיקוחו. בשני תסקירים נוספים (מיום 5.8.2010 ומיום 29.8.2010)  פסל שירות המבחן את האפשרויות לשחרר את המשיב לביתם של ערבים אחרים שהוצעו ולא המליץ על שחרורו של המשיב, לנוכח הפער בין האופן בו הציג עצמו המשיב לבין האישומים המיוחסים לו.

5.             בהחלטתו מיום 17.10.2010, נשוא ערר זה, שקל בית המשפט המחוזי (השופט ד' מגד) את טענות הצדדים שהועלו בדיון שהתקיים לפניו. מחד, בית המשפט המחוזי לא התעלם מחומרת המעשים המיוחסים למשיב אך מאידך, ראה לנגד עיניו את גילו הצעיר של המשיב ואת העובדה כי הוא נעדר הרשעות קודמות. בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את החרטה שהביע המשיב בחקירותיו וקבע כי בחרטה זו טמונה לקיחת אחריות על מעשיו, הגם שהמשיב כופר במיוחס לו ומתכוון לנהל את התיק. בית המשפט קבע כי ייתכן שכוונת המשיב לנהל את התיק היא הסיבה לכך ששירות המבחן התרשם מפערים בין האמור בכתב האישום לבין התייחסותו של המשיב אליו.

           בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמשיב עצור מזה שישה חודשים והניח כי המעצר הממושך "לימד אותו לקח בל יישכח". בית המשפט המחוזי ציין כי התיק העיקרי טרם החל, ורק לאחרונה הוצאה תעודת חיסיון לגבי חומר החקירה שנאסף על ידי המשטרה, כאשר בא כוח המשיב הצהיר כי בכוונתו לעתור בנושא. בית המשפט המחוזי נתן דעתו גם להחלטות בית המשפט המחוזי (השופטת ט' חיימוביץ) בעניינם של השותפים אשר שוחררו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, ובייחוד לקביעה כי העבירות לא בוצעו על רקע לאומני או אידיאולוגי.

           בית המשפט המחוזי קבע כי הערב שהוצע מתגורר באשדוד, המרוחקת יחסית מזירת האירועים. הערב הותיר על בית המשפט המחוזי רושם טוב ובית המשפט המחוזי שוכנע כי הוא מודע לכובד האחריות המוטל עליו וכי יהיה מסוגל להציב גבולות למשיב.

6.             לנוכח כל האמור הורה בית המשפט המחוזי על שחרור המשיב למעצר בית מלא ותחת איזוק אלקטרוני בביתו של הערב באשדוד וכי להבטחת ביצוע תנאי השחרור יופקד סכום של 15,000 ש"ח במזומן ותיחתם ערבות עצמית על ידי המשיב וערבות צד ג' על ידי הערב על סך 30,000 ש"ח. לבקשת העוררת, עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע החלטתו ב-48 שעות, עד ליום 19.10.2010 בשעה 14:45.

טענות העוררת

7.             העוררת - באמצעות בא כוחה, עו"ד יאיר חמודות - טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה משהורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר חרף הסכנה הרבה הנשקפת ממנו, הנלמדת מחומרת מעשיו ונסיבות ביצועם ומן הממצאים השליליים של שירות המבחן. העוררת טוענת כי מסוכנותו של המשיב הינה מסוכנות חמורה כלפי הציבור בכללותו, לנוכח בחירתו לפעול כנגד אנשים אקראיים וחפים מפשע נוכח הסכסוך בין משפחתו לבין המינהל. העוררת טוענת כי חרף גילו הצעיר יחסית של המשיב הוא היה יוזם העבירה והנהיג חבורה לשם ביצועה כשהוא רותם למזימתו קטינים.

           לטענת העוררת, בית המשפט המחוזי שגה משייחס חשיבות לאי סיווג העבירה כעבירה אידיאולוגית. העוררת סבורה כי בביצוע העבירות כלפי נוסעים חפים מפשע עקב סכסוך עם גורם ממסדי, השאלה של הגדרת הפעילות כאידיאולוגית או לא "הינה שאלה סמנטית בעיקרה".

           העוררת טוענת כי נוכח כפירתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו, שגה בית המשפט המחוזי בכך שייחס משקל כלשהו לדברי החרטה שהביע המשיב במהלך חקירותיו במשטרה.

           לבסוף מציינת העוררת כי הסכסוך בין משפחת המשיב לבין המינהל בסוגיית הקרקעות טרם בא על פתרונו וטוענת כי חרף חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה ומעצרו של המשיב עדיין נשקפת מסוכנות חמורה ממנו ואין מקום לשחררו לחלופת מעצר כלשהי.

תגובת המשיב

8.             המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד משה שרמן -  טוען כי לא היה מקום להגיש את הערר וממילא אין מקום לקבל את הערר לנוכח החלטתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט המחוזי. המשיב מדגיש את גילו הצעיר וטוען כי פערי הגילאים בינו לבין הקטינים המעורבים בפרשה אינו גדול. כן מדגיש המשיב כי העבירות המיוחסות לו לא בוצעו על רקע אידיאולוגי.

           המשיב מציין כי הוא מנהל משפט זוטא בעניין אופן ניהול חקירתו בשירות הביטחון הכללי וכי זה טרם התברר שכן המשיב אינו מחזיק בידו את החומרים הרלוונטיים למשפט הזוטא והגיש בקשה להסרת החיסיון, אשר עתידה להתברר בבית משפט זה בעוד מספר שבועות.